<h1>הרוקח סימן צ"א</h1>
<h2>דף קכא.</h2>
אבל חולה שאין בו סכנה אומר לא"י כדאמר בפרק יום טוב (דף כ"ב) או במקום הצלה כדאמר בפ' כל כתבי הקדש (דף קכ"א) או במקום מצוה כדאמר בערובין בפרק הדר (דף ס"ז) ההוא ינוקא דאשפוך חמימא לימא ליה לא"י ליתן ליה מגו ביתא, או משום ישוב ארץ ישראל כדאמר בפ"א דגיטין (דף ח') כתבינן אונו ובשלהי פרק מרובה.
<h2>דף קכב.</h2>
א"י שחולב בהמה לישראל לצורכו של א"י יקח הא"י החלב ולא ימכרנו לישראל בפחות דהוי הערמה דאמר בפ' כירה ובבבא מציעא בפרק השוכר את הפועלים (דף צ') גבי תורא דגנבי' ארמאי ומגנחין יתהון א"י, המבשל לישראל גרע מישראל המבשל בשבת דאמרינן בגיטין בהניזקין (דף נ"ד) לא נחשדו ישראל על השבתות משום הכי המבשל שרינן בפ"א דשחיטת חולין (דף ט"ו) אבל א"י המבשל אסרינן ליה בכדי שיעשו. א"י שנוטל כלים או מאכל של ישראל והוציאן לצורך ישראל ומונחים ברשות הרבים אע"פ שהיה ישראל יכול לילך לשם לאכול אסורין כדמשמע בעירובין בפ' מי שהוציאוהו. ירושלמי פירות שיצאו לרשות הרבים וחזרו שוגגים יאכלו מזיד לא יאכלו ר' נחמיה אומר לא יאכלו כר"מ המבשל בשבת וכו'. ירושלמי בפ"א דשבת נתן כליו לכובס נכרי ובא ומצאו עובד בהן בשבת אסור אבל בשכר בעבידתיה טריד אלמא בחנם צריך למחות בידו. בפ' כל כתבי הקדש א"י עושה בשלו אבל בשל ישראל אפי' בבית הא"י אסור במרחץ בפ"א (ד' ז') שהנכרי עושה לעצמו בעצי' שלו אבל נכרי שעושה בבית ישראל אסור וצריך לגרש הנכרי מביתו שלא יעשה מלאכה בביתו ביבמות בפ' החולץ (מ"ח ע"ב) וינפש בן אמתך בעבד ערל הכתוב מדבר אבל בביתם עושים מלאכה כדאמר בפ"ב דכריתות (דף ט') עבד ואמה עושים מלאכה לעצמם בשבת. ירושלמי בפ"א דשבת תני אומנין נכרים עושי' עם ישראל בביתו אסור בביתם מותר. אמר ר"ש ב"א במה ד"א בקיבולת אבל בשכר אסור. ובשלהי פ"א דע"ז לא ישכיר מרחצו לנכרי מפני שנקראת על שמו ונכרי עושה בו מלאכה בשבתות וביו"ט, ובמועד קטן בפרק מי שהפך (דף י"ב) מקבלי קיבולת בתוך התחום אסור.
